ישבנו עם אנה פלקין, מנהלת הפעילות העסקית של טיקטוק בישראל, לשיחה על האלגוריתם שמשנה את חוקי המשחק בפרסום, כלכלה ופוליטיקה. הצטרפו אלינו גם מיכל רייספלד מרשות החדשנות, ומיכאל גורדון מ־BlueTree, סטארטאפ מהעוטף שלא נותן לשום דבר לעצור אותו. ראיון מיוחד במסגרת סדרת "חדשנות על הבר" של "עוד פודקאסט לסטארטאפים"
אם בעבר הרשתות החברתיות היו מקום לברוח אליו מהחדשות – היום הן החדשות. הן גם הכלכלה, הפוליטיקה, והמרחב שבו נוצרים הרגלי צריכה חדשים ונבנית תודעה ציבורית. בעידן שבו פיד אחד יכול להפיל מדף שלם בסופר, ולייק אחד יכול לשנות מסע בחירות, כל מי שרוצה להשפיע, חייב להבין את הכללים החדשים של המשחק.
"חדשנות על הבר" היא סדרת פודקאסטים בה בכירי רשות החדשנות משוחחים עם מובילי עולם הכלכלה והטכנולוגיה בישראל. והפעם, אנחנו מביאים שלושה קולות שונים שמספקים מבט רחב על העתיד שאנחנו בונים פה, גם תחת אש.
נפגשנו עם אנה פלקין, שמובילה את הפעילות של טיקטוק בישראל והופכת את הפלטפורמה לכלי מרכזי עבור עסקים, מותגים ויזמים; מיכל רייספלד, סמנכ"לית רשות החדשנות, שאחראית על חיזוק הקשר בין המדינה לאקוסיסטם הטכנולוגי המקומי; ומיכאל גורדון, מנכ"ל BlueTree מהעוטף, שפיתח טכנולוגיה להפחתת סוכר במשקאות – וממשיך להחזיק חברה חיה, חכמה ופעילה, גם כשאין משרד או תשתיות.
.jpg)
אנה פלקין: "זה מתחיל בהגדרה. טיקטוק היא לא עוד רשת חברתית, היא פלטפורמת תוכן ובידור. למעשה, היא הפלטפורמה הראשונה שמתבססת על גרף תוכן ולא על גרף חברתי. זה אומר שהפיד שלי לא מושפע ממה שהחברים שלי מעלים, אלא ממה שמעניין אותי ומעשיר אותי אישית. גם אם לך ולי יש בדיוק את אותו מעגל חברים, ניחשף לתכנים שונים לגמרי.
האלגוריתם של טיקטוק יודע לזהות מה מסקרן ומושך אותך, גם בלי שאמרת את זה במילים. וזה מה שהפך אותה ל"כיכר העיר החדשה" – עם קהילה עצומה שבוחרת לבלות בה את הזמן שלה. וכשכולם שם, גם עסקים, מותגים, סלבריטאים ופוליטיקאים מבינים שהם חייבים להיות שם גם. מחקרים חיצוניים מראים שזמן השימוש היומי הממוצע בטיקטוק עומד על יותר מ־90 דקות ביום. תחשבו על זה, זה סרט באורך מלא. רמת הקשב הזו יוצרת הזדמנות מדהימה לא רק למשתמשים, אלא גם לעסקים ולסטארטאפים".
מיכל רייספלד: "טיקטוק היא לא רק טרנד, היא עוד דוגמה לאיך חדשנות טכנולוגית פוגשת חדשנות שיווקית. מבחינתנו ברשות החדשנות, זו בדיוק הסיבה שאנחנו עובדים עם סטארטאפים גם בתחומים שלא נחשבו פעם "עמוקים טכנולוגית" – כמו תוכן, מדיה, קהילות. שם יש היום את הקשב, ושם נולדות גם החברות הגדולות הבאות".
אנה פלקין: "אנחנו חיים בעולם שבו הקשב שלנו הוא המטבע הכי יקר. תחשבו כמה מסרים אתם מקבלים ביום – התראות, הודעות, מיילים, פרסומות. אז אם מישהו רוצה שנקדיש לו דקה, הוא חייב לתת לנו ערך בדמות בידור, השראה או משהו שנלמד ממנו. זה בדיוק השינוי שטיקטוק הביאה – ממסרים חד־צדדיים לשיח דו־כיווני. מותגים לא באים "לדחוף" מסר, הם צריכים לנהל שיחה עם המשתמשים. זה אומר לייצר תוכן שמרגיש טבעי, אותנטי, שנותן לי כמשתמשת משהו, ולא רק מקדם את ערכי המותג. מי שמצליח לעשות את זה טוב, בין אם זה סטארטאפ, עסק קטן או יוצר תוכן, מרוויח לא רק חשיפה, אלא גם את האמון של הקהל. וזה היתרון הכי גדול שיש היום.
טיקטוק משפיעה על מודלים כלכליים מסורתיים; אם פעם פירמידת ההשפעה התחילה בסלבריטאים והתקשורת, היום היא מעגלית. יוצרי תוכן הפכו למובילי דעה, והקהילות שצמחו סביבם הן אלו שמכתיבות את הטרנדים. זה יצר מודל חדש לגמרי של "Creator Economy", שבו אנשים רגילים עם ידע ונוכחות מצליחים להשפיע, ולחיות מזה. זה משנה את הדרך שבה מותגים חושבים על שיווק. עוד שינוי דרמטי הוא ב־Social Commerce. המעבר בין לגלות מוצר לבין לקנות אותו קורה כמעט מיידית. זה כבר לא פאנל שיווקי מסורתי, זה לופ אינסופי של תוכן, קהילה ופעולה. ולא צריך תקציבי עתק. יזמת שהתחילה למכור שתי גומיות לשיער בשבוע – הפכה לעסק של שש ספרות, רק כי ידעה איך לדבר לקהל שלה בטיקטוק. זה עידן אחר".
אנה פלקין: "מה שמייחד את העסקים והחברות הישראליות בטיקטוק זה האומץ. יש פה גישה חדשנית, תעוזה, מיינדסט של Early Adopters, וזה גיים צ'יינג'ר בפלטפורמה שזזה כל כך מהר. ישראלים למשל, היו בין הראשונים שאימצו את פתרונות הפרפורמנס של טיקטוק, ועכשיו גם את TikTok Symphony – כלי AI ליצירת קריאייטיב. אנחנו מובילים גלובלית בשימוש בו. אפשר לומר שטיקטוק העולמית ממש לומדת מהלקוחות בישראל. רק השבוע יצאה משלחת של עסקים ישראלית לברלין כדי לפגוש מנהלים בכירים מחו"ל ולתת פידבק על מוצרים חדשים שהולכים להשפיע על מעל מיליארד משתמשים. זה כח אדיר".
מיכל רייספלד: "אנחנו רואים את זה בכל תחום כמעט, היכולת של יזמים ישראלים לא לפחד להתנסות, לא לפחד להיכשל. גם כשזה תוכן, כשזה פרפורמנס, ושזה AI. זה מתורגם ליכולת להוביל זירות שלא נחשבו פעם "התחום של הישראלים". אנחנו מזהים את זה ומעודדים את זה, בין אם זה באקסלרטורים, בהשקעות או בשיתופי פעולה בינלאומיים".
אנה פלקין: "החברה מחויבת לשמירה על החוק בכל מדינה שבה היא פועלת, ולפרטיות המשתמשים שלנו. אנחנו משקיעים מיליארדי דולרים בפרויקטים ייעודיים כמו Project Texas בארה"ב ו־Project Clover באירופה, שנועדו להבטיח שהנתונים נשמרים ומנוהלים באופן בטוח, שקוף ומבוקר. בשני המקרים אנחנו עובדים עם גופים חיצוניים, למשל Oracle, שמפקחים על תהליכי ניהול המידע.
כל מה שאנחנו עושים, בין אם זה עבור יוצרי תוכן, עסקים או משתמשים פרטיים, נשען על האמון של הקהילה שלנו. אנחנו עושים הכל כדי לשמור עליו. אין משהו שיותר חשוב לנו מהמשתמשים. כל הטכנולוגיה, התוכן והכלים שאנחנו בונים – יעבדו רק אם נשמור על הקהילה שלנו. לכן אנחנו משקיעים בזה המון – רגולטורית, תפעולית, ובעיקר תרבותית".
אנה פלקין: "אחת הטעויות הכי גדולות היא לחשוב שהמטרה היא להיות ויראלי. לא. טיקטוק היא לא מטרה – היא כלי. הכלי הכי חזק שיש היום לבנות קהילה ולייצר שיחה אמיתית עם קהל. זה לא קורה מסרטון אחד. זה דורש התמדה, הקשבה, נכונות ללמוד ולהתאים את עצמי. יזמים ויזמות צריכים לשאול את עצמם: מה הערך שאני נותן? אם אני מבין מי הקהל שלי, מה מעניין אותו, מה מעשיר אותו – ויוצר לו תוכן שנותן ערך, שוב ושוב, באופן עקבי , אז הדרך שלי להצלחה בטיקטוק סלולה".
מיכאל גורדון: "BlueTree היא חברת פודטק שפיתחה טכנולוגיה להפחתת סוכר במשקאות, בלי לשנות את שאר מרכיבי המוצר ובלי להשתמש בכימיקלים או תחליפים. זה פשוט פחות סוכר, באותה כמות נוזל ובאותו הטעם. אנחנו עובדים עם משקאות כמו מיץ תפוזים, חלב, בירה ויין – והמטרה שלנו היא לאפשר ייצור מסחרי בריא יותר, בלי להתפשר על חוויית הצרכן.
עבדנו בקריית שמונה, כחלק מהאקוסיסטם של חממת Fresh Start, וביוני 2022 עברנו לפעול עצמאית. ואז הגיע השביעי באוקטובר. הייתה אזעקה, ואחריה הכל השתנה. העובדים ברחו, ובצדק. לא היה ברור מה קורה, מה מותר, מה מסוכן – ויום אחרי יום החברה פשוט נעצרה. אבל החלטנו שאנחנו לא מוותרים. התחלנו כל בוקר בשיחות זום לבדוק איפה כל אחד נמצא, מה אפשר לקדם, איפה עדיין יש תשתית זמינה. עשינו רילוקיישן לקצרין, גייסנו עוד 2 מיליון דולר, ובאפריל הצלחנו לחזור לפעילות מלאה. זה לא פשוט, אבל זו הדרך שלנו לא להפסיק לחלום".
מיכאל גורדון: "היינו חמישה־עשר עובדים, מפוזרים בין מקלטים, דירות שכורות ויישובים מרוחקים. כל בוקר פתחנו בזום. לא לפיתוח עסקי, לא להשקעות – אלא להבין מי בסדר, מי במקום בטוח, מי צריך משהו. רק אחרי שידענו שכולם איתנו, התחלנו לדבר על עבודה. זה אולי לא נשמע סקסי, אבל בעיניי – שם מתבטאת החדשנות. לא לוותר. להבין איך אנחנו ממשיכים לפעול כשכל התנאים נשברו. בלי מעבדה, בלי משרדים, בלי ציוד. התמודדנו עם אתגרים יומיומיים – ולצידם יצאנו לגייס. המשקיעים שאלו אותנו: "כמה זמן זה יחזיק אתכם?", ועניתי שמספיק כדי לחזור לקריית שמונה".
מיכאל גורדון: "הטכנולוגיה שלנו עובדת בתוך קווי הייצור של חברות המשקאות, בלי צורך לשנות את המתכון, בלי לפגוע בטעם, ובלי להוסיף חומרים מלאכותיים. אנחנו פשוט מטפלים בנוזל כך שהסוכר שבו יורד, בלי לגעת ביתר הרכיבים. זה תהליך כימי־פיזיקלי ייחודי שפותח כאן בישראל, מתוך מטרה לאפשר מעבר עולמי לתזונה בריאה יותר – בלי להקריב את חוויית הצרכן.
החזון שלנו פשוט: שהטכנולוגיה תהיה חלק אינטגרלי מכל ייצור משקאות בעולם. שלא תהיה סיבה לתת לילד שלך מיץ עם 25 גרם סוכר. כי לא צריך. אנחנו יכולים להפחית את הסוכר בלי לפגוע בטעם, וזה משנה חיים. אני רוצה שבעוד חמש שנים, ילד בן שבע לא ידע בכלל מה זה "מיץ מתוק". הוא פשוט לא יכיר את זה".
.png)
%20(1).avif)
