החיים החדשים של דן בנימין אחרי אקזיט של 315 מיליון דולר

‍

איך נראית הצלחה כשמורידים ממנה את כל הרעש? דן בנימין, שהקים את חברת הסייבר Dig ומכר אותה בתוך פחות משנתיים לפאלו אלטו נטוורקס, מדבר בפתיחות על המסע המהיר, המחיר האישי, והתחושות שמגיעות דווקא כשזה נגמר. בפרק חדש של הפודקאסט של גיא קצוביץ', הוא משתף במה שלא תמיד מדברים עליו

‍

בשנת 2021 הקים דן בנימין את Dig Security יחד עם שני שותפים, ובתוך פחות משנתיים הוא מכר את החברה לפאלו אלטו נטוורקס בעסקה של כ־315 מיליון דולר. עכשיו, כשהכל מאחוריו, הוא מדבר בגילוי לב על הדרך המהירה והאינטנסיבית שעבר, על המחיר האישי שנאלץ לשלם, על התחושה המבלבלת שמגיעה דווקא אחרי ההצלחה, וגם על הספקות שמתעוררים כשחושבים על הפעם הבאה.
‍

בפרק חדש בפודקאסט של גיא קצוביץ', דן משתף בתובנות מאחורי ההצלחה, מסביר למה Blitzscaling זה לא פתרון קסם שמתאים לכולם, ומדבר בכנות על המחיר האישי של המירוץ – כולל רגעים שבהם המשפחה הרגישה את המחיר עוד לפני שהוא עצמו שם לב. עכשיו, כשהאבק שקע, הוא מתלבט בקול רם לאן ממשיכים מכאן.

‍

‍

‍

‍

בשנת 2021 הקים דן בנימין את Dig Security יחד עם שני שותפים, ובתוך פחות משנתיים הוא מכר את החברה לפאלו אלטו נטוורקס בעסקה של כ־315 מיליון דולר. עכשיו, כשהכל מאחוריו, הוא מדבר בגילוי לב על הדרך המהירה והאינטנסיבית שעבר, על המחיר האישי שנאלץ לשלם, על התחושה המבלבלת שמגיעה דווקא אחרי ההצלחה, וגם על הספקות שמתעוררים כשחושבים על הפעם הבאה.
‍

בפרק חדש בפודקאסט של גיא קצוביץ', דן משתף בתובנות מאחורי ההצלחה, מסביר למה Blitzscaling זה לא פתרון קסם שמתאים לכולם, ומדבר בכנות על המחיר האישי של המירוץ – כולל רגעים שבהם המשפחה הרגישה את המחיר עוד לפני שהוא עצמו שם לב. עכשיו, כשהאבק שקע, הוא מתלבט בקול רם לאן ממשיכים מכאן.

‍

איך הגעת לעולם היזמות, ולמה דווקא סייבר?

‍

"המסע היזמי שלי התחיל ממש אחרי הצבא, כשהצטרפתי לסטארטאפ קטן בשם IDM Logic, שהתמקד בתחום ניהול זהויות והרשאות גישה. היינו צוות קטן שהרגיש יותר כמו משפחה מאשר עבודה. החברה נמכרה ל-CA, וחוויית האקזיט הזו הדליקה בי משהו. אחר כך ניסיתי את מזלי בתחום האיקומרס, וזו הייתה אחת התקופות הכי קשות שחוויתי בחיים, הבנתי שזה לא בשבילי. חזרתי לסייבר, עם תחושת בית ותובנה ברורה שזה המקום הנכון בשבילי – הכרתי את התחום, את הבעיות, את הקצב, והיה לי יתרון יחסי. משם, Dig הרגיש כמו הצעד הבא הכי טבעי.

הרעיון ל-Dig לא התחיל מגילוי מבריק במקלחת, אלא מתהליך מאד מחושב. רציתי להקים משהו בתחום שאני מכיר לעומק, וסייבר זה התחום שלי. התחלתי לחקור מגמות, לראיין לקוחות פוטנציאליים, לקרוא דוחות וניתוחים. ראיתי שהתחום של Cloud Data Security מלא בהזדמנויות, עם שוק מתפוצץ שעדיין לא קם בו שחקן משמעותי באמת. בניתי תזה, מצאתי שותפים, ועבדנו על הבעיה הכי בוערת שיכולנו למצוא: איך מגנים על דאטה ארגוני שמפוזר בעננים שונים, ומזהים את המידע הרגיש והמסוכן באמת, ככה החברה נולדה".

‍

מתי התחילו להופיע סימנים מקדימים לרכישה, ואיך נראה התהליך?

‍

"הרגשנו שיש לנו משהו חזק בידיים כבר כשהתחלנו להציג את המוצר ללקוחות. הם לא רק התלהבו, הם ממש אמרו לנו: "איפה הייתם עד עכשיו?". הבנו שאנחנו נוגעים בבעיה אמיתית, ולא רק מוסיפים עוד פיצ'ר. לקוחות עצרו אותנו באמצע הדמו כדי לומר שזה בדיוק מה שהם צריכים, אז אתה מבין שיש כאן משהו. די מוקדם התחילו לזרוק שמות של חברות שעשויות להתעניין בנו. אני זוכר שמישהו אמר לי, "זה בדיוק מסוג הדברים שפאלו אלטו היו קונים". אלה היו הסיגנלים הראשונים. לקראת סבב הגיוס השני זה כבר הפך לרציני – לא רק עניין ממשקיעים, אלא גם משחקנים אסטרטגיים. חשוב לי להגיד שלא חיפשנו אקזיט, רצינו לבנות חברה גדולה. הרכישה קרתה כשזה הרגיש נכון לשני הצדדים.

תהליך המכירה היה מהיר ואינטנסיבי, ולקח בערך חודש. ברגע שהונחה הצעה על השולחן, דברים התקדמו בקצב מטורף. ישבנו עם פאלו אלטו שבוע אחרי שבוע, כולל סופי שבוע, העברנו ימים שלמים בתוך דאטה רומס והרבה שיחות אל תוך הלילה. הצוות הפיננסי, המשפטי והטכנולוגי עבד בטירוף כדי לסגור הכל בצורה הכי מדויקת שיש. זו הייתה רכבת הרים עם אדרנלין מטורף לצד פחד מתמשך, ולחץ שלא נפספס שום פרט. רק כשזה נגמר קלטתי כמה זה היה סוחף.

"הדבר שהכי הפתיע אותי הוא כמה מהר דברים יכולים לקרות כשיש מוצר חזק. התרגלתי לחשוב שצריך זמן לבנות אמון עם לקוחות, בטח כשאתה סטארטאפ צעיר. אבל ב-Dig ראינו תהליכי מכירה של שבוע, משיחת זום לדמו, לטסט, לסגירה. זה מטורף. כשיש לך מוצר שפוגש צורך אמיתי – זה פשוט קורה. זה נתן לי פרספקטיבה חדשה על Product-Market Fit: זה לא רק מדד, זו תחושה".

‍
אתה מדבר הרבה על המחיר האישי של יזמות – איך זה התבטא אצלך?

‍

"האמת? לא הייתי אבא בתקופה הזאת. הילד הראשון שלי נולד שנה אחרי שהקמנו את דיג, ואני פשוט לא הייתי נוכח. גם כשכן הייתי בבית הראש שלי היה כל הזמן בעבודה. הייתי טס ליום אחד בין סטייט לסטייט, מסדר פגישות רק כי כבר הגעתי לארצות הברית. הכל היה עקום, אינטנסיבי, וזה גבה ממני מחיר. ויתרתי על עצמי. על הבריאות שלי, ועל הבריאות הנפשית שלי. השמנתי עשרה קילו בשנתיים, עבדתי כמו פסיכופט. השעות, הלחץ, הסטרס – אתה פתאום אחראי לעתיד של שמונים משפחות. זה כבד. מצד שני, תמיד אמרתי: זה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים, אבל זו גם המתנה הכי גדולה שקיבלתי".

‍

מתי הבנת שאתה צריך הפסקה, ואיך אתה מרגיש היום?

‍

"היום יש בי תחושת הקלה גדולה. קשה להסביר כמה מתח ואנרגיה משתחררים בבת אחת כשזה נגמר. אבל יחד עם זה, זה גם מבלבל. אתה רגיל לרוץ על 200 קמ"ש, ופתאום יש שקט. מצד אחד, אני מנסה לנוח, להיות עם המשפחה, להבין מה בא לי באמת. מצד שני, יש איזה קול קטן בפנים ששואל: "מה עכשיו? מה הצעד הבא?". התחושה היא של ריק מסוים, במיוחד כשאתה בנוי מעשייה.

היום יום שלי עכשיו נראה אחרת לגמרי. אני משקיע אנג'ל בכמה חברות, בעיקר בסייבר, פוגש יזמים, שומע רעיונות, מנסה לעזור, אבל אני גם לוקח זמן לעצמי. נמצא יותר עם המשפחה, יותר בשקט, מקדיש זמן למחשבה. זו תקופה של עיכול – גם של ההצלחה, וגם של המחיר שהיא לקחה. אני לא במרוץ כרגע, ונותן לעצמי את הלוקסוס לעצור ולהביט קדימה בלי למהר. זה לא פשוט למי שהתרגל לרוץ, אבל אני לומד להעריך את זה".

‍
אתה חושב שיזמים חייבים לעבור תהליך אינטנסיבי כזה כדי להצליח? והאם היית בוחר שוב במודל ה-Blitzscaling?

‍

"אני לא חושב שזה חובה, אבל הרבה פעמים זה פשוט קורה. יש איזו תפיסה רומנטית לגבי יזמות שהיא דרך חיים, שאתה תמיד צריך להיות בתנועה, לבנות, לרוץ קדימה. אבל זו שחיקה מתמשכת. כל אחד צריך לשאול את עצמו איפה הוא נמצא במעגל הזה. הפסקה, גם אם היא קצרה, נותנת פרספקטיבה ועוזרת לשים דברים בפרופורציה המתאימה להם. להבין מה עבד, מה לא, ואיך אתה רוצה לעשות את זה אחרת בפעם הבאה.

Blitzscaling הוא כלי, לא מטרה. במקרה של Dig, זו הייתה הבחירה הנכונה עבורנו לנוע מהר, לבנות צוות חזק, להשיק מוצר, לתפוס שוק, אבל זה בא עם מחיר. לא כל סטארטאפ חייב לרוץ בקצב הזה. לפעמים עדיף להתקדם לאט ובטוח, לבנות תשתית יציבה. אם אקים סטארטאפ נוסף – לא בטוח שאבחר שוב בקצב הזה. זה תלוי במוצר, בשוק ובתזמון".

‍

למה אתה שוקל להקים את הסטארטאפ הבא שלך דווקא מחוץ לישראל?

‍

"יש לי המון הערכה לטאלנט הישראלי, בעיניי הוא מהטובים בעולם. אבל יש כאן קושי מובנה: האקוסיסטם בישראל עדיין מאד תלוי בשוק האמריקאי, במיוחד כשמדובר במכירה ללקוחות גדולים. לכן כשאתה בונה מוצר לאנטרפרייז וצריך למכור לשוק האמריקאי, זה פשוט יותר קשה מפה. לפעמים זה מרגיש כמו לרוץ מרתון עם משקולות על הרגליים. אז כן, יכול להיות שבפעם הבאה אקים את החברה בארה"ב – לא כי אני לא מאמין גדול בישראל, אלא כי לפעמים זה פשוט יותר נכון עסקית.

היתרון הכי גדול בישראל הוא האנשים. הם חכמים, יצירתיים, יודעים לרוץ מהר ולפתור בעיות. יש פה תרבות של "קדימה, נמצא פתרון". אבל יש גם חסרונות: המרחק מהשוק, הבדלי התרבות, השעות – כל אלה מקשים. זה לא בלתי אפשרי, אבל זה דורש הרבה יותר מאמץ, ולפעמים פוגע במהירות ובחיבור עם הלקוח. זה משהו שצריך לקחת בחשבון כשמחליטים איפה להקים את החברה הבאה".

‍

‍